מהפיכת הנגישות בישראל
נגישות היא תנאי ראשון והכרחי למימוש זכותם הטבעית של אנשים עם מוגבלות להשתלבות בחברה. זכות זו מעוגנת בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התשנ"ח – 1998. עקרון היסוד של החוק הוא : אדם עם מוגבלות זכאי לקבל שירות באותו מקום ובאופן שוויוני בו הוא ניתן לכלל הציבור.
כלומר, אחראי על אספקת שירות בין שניתן בתשלום ובין שניתן ללא מטרות רווח חייב להתאים עצמו גם ללקוחות עם מוגבלות. מאז שחוקק החוק גובשו תקנות ותקנים אשר יישומם ואכיפתם משמעותם – התאמת כלל העסקים בישראל לאוכלוסייה עם מוגבלות.
מדובר בתהליך משמעותי וחסר תקדים בעולם בתחום הנגישות – מהפכה של ממש המחייבת הערכות משמעותית של בעלי העסקים בישראל – מרמת המודעות, דרך התכנון וכלה ביישום בפועל של הנדרש כדי לעמוד בתקנות.
נתונים סטטיסטיים
אנשים עם מוגבלות הם חלק מהאוכלוסייה. במאמר זה מוצגים נתונים על אנשים עם מוגבלות בישראל.
חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות (1998) מגדיר אדם עם מוגבלות כאדם עם "לקות פיסית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים".
לפי נתוני הלמ"ס בשנת 2021 היו בישראל 1.7 מיליון אנשים עם מוגבלות, אשר היוו 18% מכלל האוכלוסייה. מהם כ- 338,300 ילדים, כ- 817,900 בני 18-64 וכ- 529,200 מעל גיל 65.
- סוגי המוגבלויות:
- פיזית – 17.5%
- נפשית – 9.2%
- ראייה – 4.2%
- שמיעה – 3.7%
- קוגניטיבית – 4.2%
- מחלה כרונית – 2.1%
מתחילת המלחמה ועד מרץ 2024 הכיר הביטוח הלאומי זמנית בכ- 62 אלף אזרחים כנפגעי פעולות איבה, מתוכם כ- 20 אלף ילדים ונערים עד גיל 18. משרד הביטחון הכיר זמנית כנכי צה"ל בכ-12,000 אנשי כוחות הביטחון, מתוכם כ- 1,500 נפצעו פעמיים
