חוק הנגישות

חוק הנגישות מבוסס על כך שנגישות היא תנאי ראשון והכרחי למימוש זכותם הטבעית של אנשים עם מוגבלות להשתלבות בחברה.

זכות זו מעוגנת בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התשנ"ח – 1998.

הוא החוק המרכזי המסדיר את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות המושתתים על עקרון השוויון

באמצעות ביצוע התאמות והפעלת מנגנון של העדפה מתקנת. וכן הבטחת מענה הולם לצרכים הייחודיים של אנשים עם מוגבלות.

מטרת חוק הנגישות היא להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות,

לקבל החלטות הנוגעות לחייו עפ"י רצונו והעדפותיו,

לעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים,

וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו חיות את חייו בעצמאות מרבית ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו.

ב- 07.04.2005 נחקק בכנסת תיקון עבור חוק הנגישות (תיקון מס' 2), העוסק באיסור הפליה, הבטחת הנגישות במקום ציבורי ובשירות ציבורי ובמוצרים ומפרט את האחראי לביצוע ההנגשה.

חוק הנגישות מגדיר מהי נגישות:

"אפשרות הגעה למקום, תנועה והתמצאות בו, שימוש והנאה משירות, קבלת מידע הניתן או המופק במסגרת מקום או שירות או בהקשר אליהם. שימוש במתקניהם, והשתתפות בתכניות ובפעילויות המתקיימות בהם, והכל באופן שוויוני, מכובד, עצמאי ובטיחותי."

סעיף 5 לחוק השוויון מגדיר אדם עם מוגבלות "אדם עם לקות פיסית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומיי החיים העיקריים."

עקרון היסוד של חוק הנגישות הוא: אדם עם מוגבלות זכאי לקבל שירות באותו מקום ובאופן שוויוני בו הוא ניתן לכלל הציבור. כלומר, אחראי על אספקת שירות בין שניתן בתשלום ובין שניתן ללא מטרות רווח חייב להתאים עצמו גם ללקוחות עם מוגבלות.

חוק הנגישות מגדיר מהם המקומות והשירותים החייבים בנגישות,

את הגורמים האחראיים על ביצוע התאמות הנגישות ואת אנשי המקצוע הרשאים לייעץ בתחום הנגישות,

מנגנוני יישום ומנגנוני אכיפה (אכיפה מינהלית ע"י הרשות המקומית- היתרי בנייה ורישיון עסק, אכיפה מינהלית ע"י נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים, הפרה של צו נגישות עשוי לגרור הגשה של כתב אישום פלילי, תביעה אזרחית).

חוק הנגישות אינו מסתפק בהגדרת המקומות והשירותים החייבים בנגישות. אלא מטיל אחריות אישית גם על הבעלים של המקום הציבורי או נותן השירות וגם על האחראי או המנהל (באופן ישיר או עקיף) להנגשת המקומות והשירותים.

מאז שחוקק החוק גובשו תקנות ותקנים אשר יישומם ואכיפתם משמעותם – התאמת כלל העסקים בישראל לאוכלוסייה עם מוגבלות.

בנוסף לחוק זה, קיימים דינים רבים העוסקים בנגישות. כגון:

דיני התכנון והבניה,

חוק רישוי עסקים,

חוק החינוך המיוחד הקובע את זכותם של תלמידים עם מוגבלות ללמוד בחינוך המיוחד או להשתלב בחינוך הרגיל,

חוק הליכי חקירה והעדה. הקובע, בין השאר, את זכותם של אנשים עם מוגבלות שכלית, נפשית או אוטיזם להיחקר בידי חוקרים מיוחדים ממשרד הרווחה ולא בידי המשטרה.